בתקופה זו בה אנו חיים, אנו נדרשים לא פעם לתמרן בין צרכים שונים ורצונות סותרים. לא פעם עלינו מצד אחד לטפל בקרובים לנו (ילדים, הורים, משפחה או מכרים), במקביל למשימות מקצועיות. לעיתים גם הסוגיות הופכת ממקום תומך ואמפטי לכר נוסף של חיכוכים וקונפליקטים. ואיפה אנחנו בתוך כל זה?!
מרוב משימות, צורך לשאת בנטל והשגיות, ישנם "קולות" פנימיים רבים ש"הולכים לאיבוד" ולא נשמעים.
כילדים אנו סופגים מהסביבה הרבה מאוד מסרים. בין אם באמירות מילוליות מפורשות ובין אם בצפייה בהתנהגות של ההורים ביניהם, באופן פעולתם בעולם וביחסם לזולת, וכמובן, בהתנהגות ההורים אלינו בין אם בסבלנות ובכבוד ובין אם בקוצר רוח ואף בתוקפנות או בניצול.
כל אחת מהתנהגויות אלו, מעוררת בתוכנו תחושה, רגש, ודפוס תגובה. לעיתים אנשים שונים או אותו אדם במצבים שונים יעורר אצלנו הרגשה ודפוס תגובה שונה. דפוס זה, באים מתקיים מול דמות משמעותית בחיינו כילדים, מתגבשת לכדי "חלק עצמי" מובחן. לא תמיד אנו מודעים לכלל "חלקי העצמי" המתקיימים בתוכנו.
במצב של טראומה, "חלקי עצמי" שונים, אפילו לא מכירים אחד בקיומו של השני. לדוגמה, אצל ילדה שנפגעה מגלויי עריות, פגיעה מינית בתוך המשפחה, יהיו חלקים בה שירצו לשמר את הקשר עם הדמות המשמעותית וחלקים רווים בכעס או עלבון שירצו לפגוע בה או להרחיקה. חלקים חסרי ערך, וחלקים המרגישים מיוחדים, חלקים נחבאים ומלאים בבושה ואחרים, שלמדו משהו שרך הקשר המעוות ומגלמים את הפתיינות.
ואיך זה קשור להיום? חלקים שונים בנו מגיבים לסיטואציות שונות, הבוס בעבודה, המורה או התלמידה, ואפילו הילדים מעוררים באנו את מה שאנחנו כבר מכירים. מצבים שונים של הצלחה או כישלון יעירו בנו רגעים נשכחים דומים, שקדמו להם. וכך מתעוררים לחיים "חלקי עצמי" לרוב לא מודעים.
בדרך כלל נגיב ונפעל מבלי להכירם. הם משפיעים על החלטותינו, סדרי העדיפות, והאופן הרגשי בו נגיב.
בעבודה על "פתרון קונפליקטים" נלמד להטות אוזן ל"קולות" השונים המופנמים בתוכנו, להכירם ולנהל בניהם דיאלוג פורה אשר יאפשר קבלת החלטות ברגעים משמעותיים כמו גם לנהל התנהלות יומיומית הרמוניות יותר עם עצמינו ועם הקרובים לנו.