לדיכאון חד קוטבי סימפטומים רבים בנוסף לתחושת העצב העמוק
עצב, ריקנות, אובדן יכולת ההנאה, לעיתים חרדה או כעס שיכולים להיות מלווים בבכי, אובדן חיבה כלפי חברים, וקרובים, אובדן סיפוק, קינאה או חוסר אהבה עצמית ולאחרים.
אובדן החשק לעסוק בפעילויות רגילות, חוסר מרץ ויוזמה וספונטניות.
– ירידה דרמטית בפעילות וביעילות. תנועה איטית. חוסר אנרגיה, דיבור שקט ומונוטוני.
אנשים הסובלים מדיכאון מחזיקים בתפיסת עולם שלילית ביחס לעצמם, עתידם ולאחרים. נוטים להאשים את עצמם בכל מאורע שלילי ולא לפרגן לעצמם על השיגים חיוביים. תחושת חוסר אונים עלולה להביא לאובדנות. ירידה קוגניטיבית, המתבטאת בבלבול, פגיעה בזיכרון, קשיי ריכוז וקושי בפתרון בעיות.
כאבי ראש, בעיות עיכול, סחרחורות, תחושת מועקה בחזה ו/או כאבים בכל הגוף. הפרעות שינה או אכילה. ירידה כללית באנרגיה ועייפות.
לעיתים הדיכאון פורץ בעקבות אירועים מלחיצים באופן מצטבר וספציפית חודש לפני הפריצה. ישנו גם דיכאון שפורץ מסיבות פנימיות. הגישה הדינמית מקשרת דכאון לאבל קונקרטי או סימבולי, בהתפתחות המוקדמת כאובדן המקום הטיפולי ינקותי ואבל על הדמות המטפלת ומכאן געגוע למיכל תומך ומכיל.
בטיפול נקשיב לסיפור האישי. נזהה את מקור הקושי. נהיה קשובים לגוף ולסימנים העולים מתוכו ביחס לאירועים מכוננים. נתחבר למשאבים הקיימים בחייו של המטופל ונעצים אותם. נעזור לגוף להתחבר למקורות אנרגיה דרך תנועה, דמיון מודרך ומשימות יומיומיות לתרגול.
ר', גבר כבן 50 היה אצלי בטיפול לפני מספר שנים. הוא התקשה לקום בבוקר לעבודה, הפסיק לראות חברים והרגיש שהקשר עם אשתו אתה חי 35 שנה הולך ודועך. דיבורו של ר' היה איטי וכל תנועותיו אמרו כבדות. הוא היה פסימי ביחס לשנות חייו הבאות וליכולתו לשוב ולחוש סיפוק מעבודתו אותה אהב.
בתחילת הטיפול היו לא מעט שיחות בה עשינו מקום תחושותיו של ר' מתוך הקשבה לסיפורו האישי ולתחושות הגופניות בעת שסיפר אותו. היו מוקדים ספציפיים של חוסר הערכה מתמשך אותה חווה בביתו בייחוד מצד אביו, אותו תרגם לחוסר ערך בחייו. גופו הגיב בכל פעם שנזכר בסיפור כזה בנשימה כבדה וקושי להחזיק את עצמו. הוא הרגיש שנשמט אל הקרקע תרתי משמע. היה צורך בבניית מיכל תומך פנימי וחיצוני.
בהמשך הטיפול בחנו מקורות משאבים בחייו של ר', מה אהב ונהג לעשות. בדקנו למה בתוך תוכו הוא מתגעגע. לעיתים היה זה קפה עם חבר קרוב לזמן קצוב בו הרגיש שיוכל לעמוד. האמת שזו הייתה תחילת ההחלמה. היציאה ההדרגתית החוצה, בזמן שהלך ברחוב ויכל להרגיש את כפות רגליו על האדמה. לחוש את יציבותה של הקרקע ושהיא נמצאת שם עבורו, כמקור תמיכה תמידי, אפשרו לר' לנשום טוב יותר ולהרפות מעט את כתפיו המכווצות. אט אט החלה פעילות נוספת להיכנס. בדקנו מאילו דברים קטנים בבית הוא יכול להפיק הנאה, גם מדברים פשוטים. בכל פעילות מסוג זה היה חשוב לבסס את תחושת הערך והאונים של ר' שהלכה והתעצמה במהלך החודשים הבאים.