מתעתועי הטראומה ממורכבת- וכמה חכמה ה"הפרעה הזו".
אנחנו רגילים לראות בתסמונת הC-PTSD, הפרעה קשה המפירה את שיגרת החיים והשקט שהאדם מבקש לעצמו, כזו שפוגעת בכל שטחי החיים, בקשרים בין אישיים ובמימוש עצמי פוגעת בתחושת הערך איתה אדם מסתובב בעולם.
אני יושבת מול ק. צעירה בת 26, (הפרטים שונו) המגיעה אלי אחת לשבוע לטיפול בפסיכותרפיה ממוקדת גוף. נמצאת מולי אישה צעירה זקופה ומטופחת. המתבטאת באופן קולח מבטה ישיר וחד, מבט המשדר באופן די ברור מי "בעל הבית" של הטיפול הזה.
ק. מספרת כי חייתה בבית שהאקלים בו היה שקט רוב ימות השנה אך אלימות גלויה ומוסווית רחשה מתחת לפני השטח כל הזמן. הקו המנחה היה: "אצלנו הכל בסדר, אנחנו משפחה למופת".
כאשר קודמה האם במשרתה, נקרא אח של אמא לשמור על ק. בשובה מהלימודים. הצחוק הפך לגיפופים, ומידי פעם גם נגיעות מתחת לתחתונים. ק., אז בביה"ס היסודי, הרגישה מוזר. שילוב של "ילדה גדולה", כל יכולה ומצד שני מאבדת שליטה. שמעה הרבה במפגשים כמה היא יפה, מיוחדת וגדולה.
בשלב כלשהו, כאשר חזרו הרטבות הלילה והחלו הפרעות הקשב בביה"ס, ניסתה ק. לפנות לאמה. זאת, אשר כל תנודה מהסדרים ה"רגילים" הטרידה את מנוחתה, לא כלשכן, רמיזות כלפי אחיה, נהגה בנוקשות כלפי ק. והשתיקה כל ניסיון לשיתוף או טיפול נאות בנושא.
לאט ובהדרגה, החלה לחלחל אצל ק. ההבנה שהיא לבד בעולם. שהיא צריכה להיות "בסדר". אבל משהו שם בפנים הרגיש מאוד "לא בסדר". הניגוד החריף הזה גרם לק. להתנהגות "מסודרת" מבחוץ. המחברות "פלס". היציבה: ישרה וזקופה, הקשר עם החברות- "להיות תמיד בראש".
אני מכנה את הC-PTSD של ק. "הפרעה חכמה". מולי בחדר הטיפולים, מעולם לא מפספסת פגישה, חזות ה"העיניינים כרגיל" נשמרת גם כאשר היא מספרת לי על הדוד. הבית (הקליניקה אצלי בבית), צריך להיות מסודר יותר, ואני צריכה לחכות לה עם השתייה שלי מוכנה ולא להתעכב אחריה במטבח לחצי דקה.
בהדרגה אנחנו מבינות שהרודנות מחלחלת גם לחייה. הפרעת אכילה נוקשה בה סופרת ק. פחממות, אימונים מפרכים, בית נקי ומסודר תמיד.
לוקח לנו די הרבה זמן להבין כי הנוקשות והרודנות אשר שכר בצידה, חייה המאורגנים, החזות המרשימה, והעמדה המקצועית בה נמצאת בגיל צעיר, גובה מחיר כבד.
אם ה"הפרעה" שרתה את התחושה שידה על העליונה מול העולם ובבית, אותה כמובן ירשה מאימה אשר ניהלה את הבית ביד רמה, הרי שבחייה הפרטיים, ביחסים אינטימיים וגם בינה לבין עצמה, חוותה בסופו של דבר ק. קושי רב.
נוקשות בקשרים בינאישיים מייצרת צמצום ודלות. התחלתי להרגיש בקשר עם ק. חנוקה וכי כל תנועה שלי גוררת חוסר נחת מצידה. התחלתי לנהוג בזהירות ייתר, על מנת להתאים את הטיפול לק. כמין "חוויה מתקנת" מצדי לדמות הנוקשה שחוותה בבית. בסופו של דבר קלטתי שככל שאני מנסה לרצות, להתאים, ליישר פינות, להוריד הגנות ו"לא להיות שיפוטית", כך אני מאבדת את עצמי בטיפול.
בתוך היחסים החל להשתרר קור. קור מתחתיו יכולתי להרגיש את האיצה שנשאה ק. כל השנים.
אני קוראת לC-PTSD "הפרעה חכמה" כי ככל שהיא מכסה על הפגיעה, כך היא מגלה את מאפייניה הנסתרים. אם נטה אוזן לחוויה שלנו כמטפלים בתוך חדר הטיפולים, להתנהגות שלנו מול המטופל, מה מפחיד אותנו מולו, אילו מאמצים אנו עושים בכדי להימנע מלשחזר את הפגיעה או לחילופין, נדחפים לשחזורה, כך נלמד את מפת הסתרים שנבנתה, לעיתים במהלך שנים של התמודדות והסתרה.
אצלי הגוף הוא האינדיקטור מס' 1 למתרחש בזירה הטיפולית. כשאני מרגישה כווץ, קור וצמצום, אני מבינה שהמפגש עורר משהו, עצב חשוף שיכול ללמדני רבות על עצמי ובעיקר על מערכת היחסים עם המטופל.ת שמולי.
היכולת להקשיב לאותה עצה עמוקה, להבין איך "להחזיק" אותה טוב יותר, מבלי לפעול אותה דרך הימנעות, כווץ או שחזור פוגעני ביחסים הטיפוליים, עושה את ההבדל בין טיפול מוצלח לכושל. בין המקום שנותן ערך ללמידה ארוכת השנים שהגופנפש שהמטופלים צברו, לבין ביטול חוזר שלהם.
אני גאה להציג כאן תוכנית ללמידה בתחום הטיפול בטראומה מורכבת
הכוללת שני שלבים- עדיין במחיר השקה! (חפשו באתר הוקרסים)
שלב א' – טיפול בטראומה מורכבת ממוקדת גוף בגישה ההתייחסותית
שלב ב'- "תקבנות" כשהתוקפן והקרבן נפגשים בחדר הטיפולים.
התוכנית חושפת את הידע התיאורטי העדכני ביותר המסביר מנגנונים מורכבים אלו בהם תוכלו להקשיב ולצפות. כמו כן, יתקיימו שלושה מפגשים לכל שלב בו נעבד את התכנים שיעלו על מנת להטיב להבין את המקום שלנו, בו אנו מופעלים, בחדר הטיפולים
לפרטים על הקורסים הדיגיטלים שלב א' ושלב ב'
לכל אחת מן השלבים יתקיימו שלושה מפגשים חיים לעיבוד החומרים,
אני יושבת מול ק. צעירה בת 26, (הפרטים שונו) המגיעה אלי אחת לשבוע לטיפול בפסיכותרפיה ממוקדת גוף. נמצאת מולי אישה צעירה זקופה ומטופחת. המתבטאת באופן קולח מבטה ישיר וחד, מבט המשדר באופן די ברור מי "בעל הבית" של הטיפול הזה.
ק. מספרת כי חייתה בבית שהאקלים בו היה שקט רוב ימות השנה אך אלימות גלויה ומוסווית רחשה מתחת לפני השטח כל הזמן. הקו המנחה היה: "אצלנו הכל בסדר, אנחנו משפחה למופת".
כאשר קודמה האם במשרתה, נקרא אח של אמא לשמור על ק. בשובה מהלימודים. הצחוק הפך לגיפופים, ומידי פעם גם נגיעות מתחת לתחתונים. ק., אז בביה"ס היסודי, הרגישה מוזר. שילוב של "ילדה גדולה", כל יכולה ומצד שני מאבדת שליטה. שמעה הרבה במפגשים כמה היא יפה, מיוחדת וגדולה.
בשלב כלשהו, כאשר חזרו הרטבות הלילה והחלו הפרעות הקשב בביה"ס, ניסתה ק. לפנות לאמה. זאת, אשר כל תנודה מהסדרים ה"רגילים" הטרידה את מנוחתה, לא כלשכן, רמיזות כלפי אחיה, נהגה בנוקשות כלפי ק. והשתיקה כל ניסיון לשיתוף או טיפול נאות בנושא.
לאט ובהדרגה, החלה לחלחל אצל ק. ההבנה שהיא לבד בעולם. שהיא צריכה להיות "בסדר". אבל משהו שם בפנים הרגיש מאוד "לא בסדר". הניגוד החריף הזה גרם לק. להתנהגות "מסודרת" מבחוץ. המחברות "פלס". היציבה: ישרה וזקופה, הקשר עם החברות- "להיות תמיד בראש".
אני מכנה את הC-PTSD של ק. "הפרעה חכמה". מולי בחדר הטיפולים, מעולם לא מפספסת פגישה, חזות ה"העיניינים כרגיל" נשמרת גם כאשר היא מספרת לי על הדוד. הבית (הקליניקה אצלי בבית), צריך להיות מסודר יותר, ואני צריכה לחכות לה עם השתייה שלי מוכנה ולא להתעכב אחריה במטבח לחצי דקה.
בהדרגה אנחנו מבינות שהרודנות מחלחלת גם לחייה. הפרעת אכילה נוקשה בה סופרת ק. פחממות, אימונים מפרכים, בית נקי ומסודר תמיד.
לוקח לנו די הרבה זמן להבין כי הנוקשות והרודנות אשר שכר בצידה, חייה המאורגנים, החזות המרשימה, והעמדה המקצועית בה נמצאת בגיל צעיר, גובה מחיר כבד.
אם ה"הפרעה" שרתה את התחושה שידה על העליונה מול העולם ובבית, אותה כמובן ירשה מאימה אשר ניהלה את הבית ביד רמה, הרי שבחייה הפרטיים, ביחסים אינטימיים וגם בינה לבין עצמה, חוותה בסופו של דבר ק. קושי רב.
נוקשות בקשרים בינאישיים מייצרת צמצום ודלות. התחלתי להרגיש בקשר עם ק. חנוקה וכי כל תנועה שלי גוררת חוסר נחת מצידה. התחלתי לנהוג בזהירות ייתר, על מנת להתאים את הטיפול לק. כמין "חוויה מתקנת" מצדי לדמות הנוקשה שחוותה בבית. בסופו של דבר קלטתי שככל שאני מנסה לרצות, להתאים, ליישר פינות, להוריד הגנות ו"לא להיות שיפוטית", כך אני מאבדת את עצמי בטיפול.
בתוך היחסים החל להשתרר קור. קור מתחתיו יכולתי להרגיש את האיצה שנשאה ק. כל השנים.
אני קוראת לC-PTSD "הפרעה חכמה" כי ככל שהיא מכסה על הפגיעה, כך היא מגלה את מאפייניה הנסתרים. אם נטה אוזן לחוויה שלנו כמטפלים בתוך חדר הטיפולים, להתנהגות שלנו מול המטופל, מה מפחיד אותנו מולו, אילו מאמצים אנו עושים בכדי להימנע מלשחזר את הפגיעה או לחילופין, נדחפים לשחזורה, כך נלמד את מפת הסתרים שנבנתה, לעיתים במהלך שנים של התמודדות והסתרה.
אצלי הגוף הוא האינדיקטור מס' 1 למתרחש בזירה הטיפולית. כשאני מרגישה כווץ, קור וצמצום, אני מבינה שהמפגש עורר משהו, עצב חשוף שיכול ללמדני רבות על עצמי ובעיקר על מערכת היחסים עם המטופל.ת שמולי.
היכולת להקשיב לאותה עצה עמוקה, להבין איך "להחזיק" אותה טוב יותר, מבלי לפעול אותה דרך הימנעות, כווץ או שחזור פוגעני ביחסים הטיפוליים, עושה את ההבדל בין טיפול מוצלח לכושל. בין המקום שנותן ערך ללמידה ארוכת השנים שהגופנפש שהמטופלים צברו, לבין ביטול חוזר שלהם.
אני גאה להציג כאן תוכנית ללמידה בתחום הטיפול בטראומה מורכבת
הכוללת שני שלבים- עדיין במחיר השקה! (חפשו באתר הוקרסים)
שלב א' – טיפול בטראומה מורכבת ממוקדת גוף בגישה ההתייחסותית
שלב ב'- "תקבנות" כשהתוקפן והקרבן נפגשים בחדר הטיפולים.
התוכנית חושפת את הידע התיאורטי העדכני ביותר המסביר מנגנונים מורכבים אלו בהם תוכלו להקשיב ולצפות. כמו כן, יתקיימו שלושה מפגשים לכל שלב בו נעבד את התכנים שיעלו על מנת להטיב להבין את המקום שלנו, בו אנו מופעלים, בחדר הטיפולים
לפרטים על הקורסים הדיגיטלים שלב א' ושלב ב' (חפשו באתר הקורסים)
לכל אחת מן השלבים יתקיימו שלושה מפגשים חיים לעיבוד החומרים.