ניצה ירום בספרה "שפות גוף" (2013), סוקרת את הגישות הפסיכואנליטיות ויחסן לשלבים הינקותיים בחיים ובטיפול.
ניצה ירום בספרה "שפות גוף" (2013), סוקרת את הגישות הפסיכואנליטיות ויחסן לשלבים הינקותיים בחיים ובטיפול. הזרמים המדגישים את סובייקטיביות המטפל (החל מפרנצי, וייניקוט וממשיכי דרכם ההתייחסותיים), או במילים אחרות הגישה בה אנו כמטפלים מאפשרים לעצמינו להינגע על ידי המטופל שלנו, נדרש המטפל לחוות מסרים של מטופלים ולעכלם…" (ירום, שם) אך מה קורה כשהמטפל לא יכול לעכל את המסרים המגיעים אליו מן המטופל?
כוונתו של וויניקוט במושג ההחזקה האימהיholding) ) לא הצטמצמה להחזקה גופנית, כך גם ביחס להחזקה בטיפול, לעתים עד לכדי שינוי או אפילו שבירה של הסטינג הטיפולי. ההכרה של המטפל בצורך של המטופל, גם אם המטפל לא מממש את הצורך הזה באופן קונקרטי, גם בה משום החזקה מצדו של המטפל. נדמה לי שהמשותף למקרי ה"החזקה", בין אם התבטאו באופן קונקרטי ובין אם באופן סימבולי כפירוש, היה ההבנה של וויניקוט שמדובר בצורך של המטופל, שכאשר צורך איננו מסופק. התוצאה היא פגיעה בעצם חוויית המשכיות הקיום האישי ( פרלוב, 2011). ומה קורה במקרים בהם המטפל סולד, נמנע או נרתע בגלל אירועים מעברו לערסל, לחתל ולמלמל ביחד עם המטופל הברות חסרות פשר, רחוקות מאינטלקטואליזצייה, סתם להיות… להיות ולהחזיק.
ואם ניגע בגוף עצמו, טוענת יונה שחר לוי (2004), התפתחות מגוף ינקותי לגוף בוגר, עוברת דרך מציאויות גופניות-רגשיות שונות לחלוטין! מציאות חיקית ומציאות מולית, במערך אחד גוף התינוק מוחזק בתוך המעטפת ההורית- חיקית, ואילו במערך האחר, הגוף מחזיק את עצמו מול גופים אחרים. מדובר אם כך בשני מצבי צבירה, תודעה ותקשורת שונים (שחר לוי 2004)., הדורשים מאדם יכולות אחרות לחלוטין והמצאות בשלבים שונים אלו מגייסת את הסביבה באופן אחר…גם בואדלה מסכים עם הנחת היסוד כי אנו מורכבים מ"שכבות התהוות שונות" המושפעות אפילו מאופן קבלתנו עוד כעוברים ברחם. זו משפיעה על תפיסת העצמי, אופי התקשורת והתנהלותנו בעולם: באם נוכל להיענות לקרקע ולהשתמש בשרירינו באפקטיביות, אם נוכל לכונן תקשורת מולית יציבה בעלת עמוד שידרה וקשר עיין יציבים והאם נהיה מחוברים למהותנו הפנימית באופן נושם וזורם.
לפני מספר שנים חוויתי מקרה הפוך בו יכולת הספיגה והנוכחות בשלבים הינקותיים הייתה מהגבוהות שפגשתי. הגיעה אלי מודרכת, אמא בעצמה. אצלה בלטה דווקא יכולת הכלה מרשימה של שלבים רגרסיביים מורכבים אלו. אני זוכרת עד כמה התפעלתי מן היכולת שלה שבוע אחרי שבוע להיענות לגחמותיה של המטופלת שלה. עד כמה רוך, חום ואמפתיה היא שידרה בשלב לא פשוט זה של נזקקות הורית. יכולתי לראות את הזוג הדיאדי הזה מכיל ומוכל, תומכת ונתמכת ממשיך כך שנים… עד אשר, התינוקת גדלה.
לפתע החלה המטופלת לבטא מופעי עצמאות כלפי המטפלת שלה. בקשות מילוליות מפורשות יותר. עמידה על שלה בנוגע לסטינג, שאילת שאלות את המטפלת על חייה האישיים… לפתע כבר לא הייתה אותה רכות והכלה. היו מרפקים, פינות, דחיות…
דווקא השלב הזה, "מערך המעטפת המולית" כפי שמכנה אותו יונה שחר לוי, העלה קושי, חווית דחייה ותוקפנות מצד המודרכת. הגעגוע לחום, קרבה ורכות בלטו בתקופה הלא פשוטה הזו. אני זוכרת שהלכנו אחורה ושהינו עם החסכים ועם הגעגוע אשר למעשה סיפקה לה המטופלת בטיפול, ומאוחר יותר ההדרכה עצמה, אך יותר מכל עזרה לי הדרכה זו לי להבין כי למקומו האותנטי של המטפל, ל"מקום" ממנו הוא מגיע, בית הגידול מתוכו הוא מטפל, השפעה מכריעה על הטיפול.
עד כמה אנו כמטפלים מוכנים לבחון עד הסוף את הדפוסים המתעוררים באנו לנוכח מטופל כזה או אחר? האם אנו משתדלים מאוד עדיין "להכיל ולתמוך" במטופל שלנו או דוחים יחסי קרבה ואינטימיות עמו? ועד כמה אנו מפנים מקום וקשב לשלב ההתפתחותי שבו השארנו אנו חלקי עצמי משמעותיים, לבא לידי ביטוי בטיפול ובהדרכה? על מנת להיטיב להבין את הדינמיקה עם המטופל שעל פיה לא פעם יקום וייפול דבר בטיפול, אני מזמינה אתכם לבדוק יחד ממקום אמיץ את הדפוס הראשוני שלנו ואת תגובתנו לדפוסים מובחנים גופניים והתנהגותיים אחרים, במסגרת אינטימית בימי א' בבוקר בביתי בת"א. הרשמה מוקדמת החלה…
מקורות
בוואדלה, ד. (1983)מתוך הרצאה: "Shape Flow and Posture of the Soul-The Biosynthesis Concept of Motoric Field", בזל.
ירום, נ. שפות הגוף- להאיר תופעות לוואי נפשיות המבוטאות בגוף.
פרלוב, מ. (2011). החזקה והכלה – ומה ביניהן?. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 27/12/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2655
שחר לוי, י. ( 2004), "מהגוף הגלוי לסיפור הנפשי הסמוי" ירושלים
ירום, נ. (2013) שפות הגוף- להאיר תופעות לוואי נפשיות המבוטאות בגוף. אוניברסיטת חיפה, חיפה.
אורית קלפיש היא תרפיסטית בתנועה ופסיכותרפיסטית גופנית לילדים ומבוגרים, מרצה ומדריכה