"תקבנות"- כשתקפן פוגש תוקפן בחדר הטיפולים

מה המשמעות העמוקה של הקולות אותם אנחנו נושאים בתכינו?

י' דורבן (2003) במאמרו "על אהבה, שנראה וחרדה- מבוא לחשיבה קלניאנית" מציע את המונח "תוקבנות" : "perpetrator and victim "victimator = המתאר כיצד מנגנוני הקורבנות והתוקפנות שזורים אלו באלו. קליין, כפורצת דרך בתקופתה התקבלה ברגשות מעורבים מפאת התכנים הקונפליקטואליים ועמדתה מעוררת המחלוקת באשר לשנאה, תוקפנות והרס, רגשות לגיטימיים בתהליך לפגוש את השדים בדרך להתאחד עם מושא האהבה.

כל זה כשמדובר ביחסים הראשוניים, דיאלוג המתנהל מול אובייקטים מופנמים כאשר אנחנו מבוגרים מודעים, בתהליך מוגן ומיטיב.

אבל מה קורה כשהתקפן קורם עור וגידים בחדר הטיפולים? כיצד אנחנו מתמודדים עם מטפל, חבר או קולגה פוגעניים?

אצל נפגעות אשר נדרשות להגן על עצמן מתרחשת לעיתים תופעה הפוכה, הן הופכות מבלי משים, במובן מסוים לתוקפן. גילויים של תוקפנות יכולים לעורר רגשות אשם והתקפות מצד הסביבה על גינוי התוקפן אשר בתורם תחושה של קורבנות אצל התוקפן, כאילו הוא הנפגע, בהמשך לריקוד בין שני מושגים אלו- קרבן ותוקפן בתוכנו. (דורבן, 2003).

מהטיפול בנפגעות ובנפגעי תקיפה מינית, גם בילדות, אני יודעת עד כמה חשוב בסופו של דבר לחבר בין הפן הפוגע לפן הנפגע שבפנים.

גם ילד שאבא שלו פגע בו ויושב בכלא, רוצה עדיין לשמור על קשר עם אביו כמובן עם גבולות ושמירה עליו תהליך המותנה בבקשת סליחה ממנו, אבל עדיין לשמור על קשר, ולא להעלים את מושא האהבה כפי שמדברת עליו קליין (2003).

אני לא באמת מאמינה שהרחקת פושעים מהחברה, היא הדרך הנכונה לטפל בנגע הזה.

גם גישת האו- אופונו פונו רואה בטיפול כלי רב עצמה להכלה של חלקי עצמי פגועים ופוגעים את הדרך לריפוי כפי שעשה דר׳ איהליאקלה הו לן, מחדש השיטה, כשעבד במחלקה פסיכיאטרית של פושעים פוגעים מינית.

הוא עבד עם החלקים הפוגעניים שבתוכו, וכך ריפא מחלקה שלמה…

בטיפול בפסיכותרפיה ממוקדת גוף, אנחנו עובדים עם ההדהוד הגופני אל מול תחושות שמביא המטופל לטיפול.

נושאים של תוקפנות יכולים לבוא לידי ביטוי דרך התקפות על הסטינג כמו איחורים או ביטולים או לחילופין פולשנות כמו הגעה לפני הזמן, שליחת הודעות באופן מוגזם, או פגיעה בתשלום.

אל מול התקפות מסוג זה או תוקפנות שנכנסת לתוך הטיפול בדמות ביקורת על הטיפול, על המטפל,  או אפילו על המטופל עצמו, מתעוררים אצל המטפל תחושות שונות ככווץ, קושי בנשימה, כאבים במוקמות שונים בגוף או בחילה.

ברגעים כאלו המטפל יכול לשאול את עצמו:" מה אני מרגיש"?, "מה קרה לי"? "מאיפה הדבר מוכר לי" וכמובן לזהות את הדינאמיקה אותה מכונן אל מול המטופל. 

גם המטפל יכול להפוך ברגע תוקפן. (ראה מאמר- "שחזורים בחדר הטיפולים"). לעיתים דווקא המטפל מגלם את התוקפנות לנוכח תלות ייתר של המטופל, קושי לשאת חולשה או חוסר אונים, מצד המטופל. 

ההתנהלות בין הקרבן והתוקפן בחדר הטיפולים, יאיר נקודות עבר בחיי המטופל ובאופן ההתמודדות שלו מולן. 

יאיר גם עבור המטפל, את דפוסי ההתנהלות מול קרבנות או תוקפנות אשר משפיעים על האינטראקציות בחייו בכלל ובחדר הטיפולים בפרט. 

המודעות הנרכשת בחשיפת ה"ריקוד המשותף", מהווה את סימני הדרך לריפוי…

דורבן, י' (2003) "על אהבה, שנאה וחרדה – מבוא לחשיבה הקלייניאנית". בתוך: קליין, מ'. כתבים נבחרים (עמ' 7- 35). תל אביב: תולעת ספרים.

לפניכם מדיטציה לעיבוד והרחבת יכולת ההכלה של "תקבנות" בחדר הטיפולים.