העברה בין דורית

אני מביאה בפניכם היום סקירה שערכתי במסגרת מחקר באוניברסיטת חיפה בנושא גורמים מעכבים וגורמי סיכון בעברה בין דורית של גילוי עריות ופגיעה מינית.

קיימים מספר מנגנונים פיזיולוגים, פסיכולוגיים וחברתיים המצויים בבסיס ההעברה הבין דורית : ראשית קיימת העברה מדור לדור דרך הגנטיקה העוברת מההורה לילד לנטיות ההתנהגותיות שונות כהתמכרויות (Dixon, Browne, & Hamilton-Giachrutsis, 2005) כמו גם מנגנונים נירולוגים נוספים המפורטים בהמשך. במהלך הילדות קיימת כמובן למידה ברמה הפסיכולוגית אותה ממש הילד דרך חיקוי. התנהגות זו של הילדים מנציחה את התנהגותם המודעת והבלתי מודעת של ההורה על ידי ילדיהם. סיבה מורכבת יותר להעברה קשורה בהפנמת התנהגות ההורה כחלק מאישיותו (Abramovaite, Bandyopadjhay &Dixon, 2015). אם כך, דמות הורה פוגעני מופנמת, כמו כל דמות הורית, דרך תהליכי הזדהות. הילד מדגים באופן מודע יותר או פחות במהלך חייו את מה שחווה בביתו דרך התנהגות הוריו כלפיו והאחד כלפי השני (Platts, 2000).

אחד המנגנונים העוצמתיים של ההעברה הבין דורית הינה העברה דרך הזדהות השלכתית. מנגנון זה מתרחש במפגש עם רגש שאינו בר הכלה, כדוגמת התגובה לאלימות מתמשכת (Weiss & Weiss, (2000 על פי סירלס (Sarles) האם מפעילה הזדהות השלכתית על ביתה כאשר אינה מסוגלת למלא את תפקידה כרעיה (Sarles, 1975). לא פלא איפה שרבות מנפגעות גילוי העריות משחזרות התנהגות פוגענית עם בני זוגן כמו גם דינאמיקות פוגעניות, בין במודע ובאופן לא במודע בילדיהן (Lev-Wiesel, 2008).

מסיבות אלו חשוב להבין את המנגנונים הפועלים על הנפגעים יחסים בעקבות CSA (גילוי עריות) בתוך המשפחה בעקבות השפעותיה על ההתקשרות ההורית והילדית.  אימהות שחוו פגיעה מינית בילדות נחקרה במחקר אורך ממושך בארה"ב. (Kawako, Noll, Putnam & Tricat, 2010). נבדקו סגנון התקשרות של האם הנפגעת וילדיה על צירי התקשרות ואסטרטגיות קשר שונות על מנת לאמוד את העברת הפגיעה. המחקר העלה כי אצל אימהות שנפגעו התגלתה התקשרות בלתי בטוחה עם רמות חרדה גבוהות כמו גם מאפייני חינוך וכעס נוקשים כלפי ילדיהם (בשונה מקבוצת הביקורת), כאשר אצלם זוהו טכניקות קיצוניות של שמירה עצמית.

על פי תיאורית ההתקשרות, דפוס ההתקשרות הנרכש בינקות מהווה בסיס למודל העבודה הפנימי הבינאישי ומכתיב את יחסי ההתקשרות בבגרות. גם במחקר רחב הקיף שנערך בישראל חקרו פינזי- דותן והראל (2014) התגלו תוצאות דומות. מאתיים ושלוש עשר הורים לילדים עד גיל שש מין המגזר היהודי והערבי ביפו השתתפו המחקר בנושא העברה בין דורית של פגיעה בילדות. מטרתו הייתה להעריך באיזה אופן טראומה כתוצאה מפגיעות שונות בילדות (פיזית, מינית, רגשית והזנחה) משפיעות על דפוסי ההתקשרות של הנפגעים בילדות עם ילדיהם, הוויסות רגשי עימם , האופן בו הם חווים לחץ, לבחון את עמדתם הרגשית כלפי ההורות ואת פוטנציאל הפגיעה שיש לכל אחד מגורמים אלו בילדים, בהיקשר התרבותי. הן השתמשו בשישה מבחנים על מנת לברר סוגיות אלו ומצאו כי להורים אשר עברו פגיעה בילדות היו ציונים גבוהים בכל המבחנים (פוטנציאל פגיעה מינית בילדים, טראומה בילדות , יחסים בין אישיים- התקשרות, ויסות רגשי, מבחני קוגניציה ודחק) אשר מעידים על פוטנציאל גבוה של פגיעה בילדיהם. פגיעה מינית בילדות (8.5%), כאשר רמות פגיעה גבוהות יותר נמצאו באוכלוסייה היהודית. פגיעה זו הובילה לשיעורי פוטנציאל גבוהים של פגיעה בעברה בין דורית , דפוס ההתקשרות חרד והקושי בוויסות הרגשי ( Finzi-Dottan & Harel, 2014). ניתן לשאול אם דפוס התקשרות של ההורים הינו גורם מעכב או מסכן של העברת פגיעה לילדים ומה תפקידו של סגנון ההתקשרות בהעברת פגיעה בכלל?

בבואנו לחקור את הפוטנציאל להעברה בין דורית יש לבחון גם את הקשר בין פגיעה בילדות לבין טיב ההתקשרות המינית בבגרות, דבר היכול להשפיע על גורל הצאצאים. לנגטון ועמיתיו (Langton, Murad & Humbert, 2015) ביקשו לבחון את סדרת הקשרים בין CSA, סגנונות ההתקשרות בילדות ובבגרות וכפייה מינית בבגרות בקרב גברים. הם מצאו כי בנים שנפגעו בילדותם הראו אחוזים גבוהים של התקשרות בלתי בטוחה. באופן ספציפי, נמצא קשר חזק בין CSA לבין התקשרות נמנעת וקשר חזק אף יותר עם סגנון ההתקשרות הבלתי מאורגן. יתרה מכך, החוקרים מצאו קשר בין כפייה מינית כלפי נשים בבגרות לבין סגנונות ההתקשרות הנמנע והבלתי מאורגן, CSA, אגרסיביות והתנהגות אנטי סוציאלית. מנגד, נמצא כי דפוס ההתקשרות החרד הווה גורם מעכב להתנהגות מינית פוגענית בבגרות ולשחזור הפגיעה (Langton, Murad & Humbert, 2015).

זיהוי השחזור חשוב במיוחד היות ומגלם בתוכו את האפשרות בה לוקחת האישה תפקידים שונים בשחזור. לב ויזל (2006) זיהתה ארבעה סוגי שחזור אימהי של גילוי עריות בין דור האם לילדיה. במחקר איכותני המבוסס על חוות דעת של מטפלים ויומני האימהות זיהתה החוקרת ארבע אבי טיפוס של שחזור מצד האם לדור השני מחוסר ידיעת האם של המעשים בביתה, דרך שותפה בלתי מדוברת לפשע, המאפשרת את הפגיעה על ידי בן זוגה באופן גלוי או סמוי ועד לאם החולקת מערכת אמונות לזו של הבת. השחזורים השונים על פי וייזל מתאפשרים בזכות הפנמת דמות ההורה המתעלל והדינאמיקה שהתקיימה בבית סביב הפגיעה אשר נושאת עמה האם באופן מודע יותר או פחות לילדיה ( Lev-Wiesel, 2006).

כפי שאנו רואים, קיימת נטייה לסימפטומים הפוסט טראומטיים לשחזר עצמם מדור הילדים לדור הבא. מק'לוסקי (McCloskey, 2013) ביקשה לבחון במחקר אורך בן עשר שנים העברה הבין דורית של העללות ופגיעה מינית בקרב שלוש דורות. במסגרת המחקר רואיינו 150 בנות בגילאי 9, 14, ו-16. המחקר העלה כי במקרים בהן הסבתות (דור ראשון) עברו התעללות על ידי בן זוגן, בנותיהן היו בסיכון מוגבר לחוות התעללות מינית בילדותן או להיות במערכת יחסים מתעללת בבגרותן. מעגל הפגיעה נמשך כאשר ההתעללות המינית שחוותה האם (דור שני) ניבאה סיכון גבוה להתעללות מינית בקרב ביתה בילדותה (דור שלישי). ככלל, בנות הדור השלישי נטו לבחור בני זוג תוקפניים. בנות הדור השלישי אשר עברו התעללות מינית הראו יותר חרדה בהתקשרות רומנטית ונטו לנטילת סיכונים מיניים כמו ריבוי בני זוג או בני זוג מבוגרים (McCloskey, 2013) מאפיינים אלו, נמצאו במחקרים רבים כפוטנציאליים להעברה בין דורית.

גורמים מעכבים וגורמים מחזקים של העברה בין דורית של התעללות

מחקר רחב היקף באנגליה אשר נערך בקרב משפחות בעלות תינוקות בני שישה חודשים ומטה וביקש לחקור העברה בין דורית של הזנחה ופגיעה מינית אל מול גורמים מעכבים הצביע על נתונים נמוכים בהרבה. המחקר דיווח על שיעורי שחזור של 6.7% בלבד! (שינוי שמקורו ככל הנראה בשיטת המחקר). כמו כן, מחקר זה זיהה שלושה גורמי סיכון להעברה בין דורית של התעללות פיזית ומינית: הורות מוקדמת, היסטוריה של הפרעות נפשיות ודיכאון כמו גם שימוש בחומרים ממכרים. מנגד, נמצא כי מעגל סוציאלי תמיכתי ומשאבים כלכליים היוו גורמים מהותיים בשבירת מעגל ההורות הלקויה Dixon, Hamilton-Giachritsis & Browne, 2008)). בדומה לכך, ברזנסקי, יאטס ואייג'לנד (Berzenski , Yates & Egeland, 2014) זיהו גם כן את ההורות הצעירה והפסיכופתולוגיה ההורית כגורמים להעברה בין דורית של פגיעה מינית וכן את מעגל התמיכה והטיפול כגורמים מעכבים לפגיעה. אולם, הם ביקשו להדגיש את המשמעות שנותן ההורה הקורבן לפגיעה שעבר כגורם מעכב בעל חשיבות מכרעת. ממצאים אלו מחזקים את חשיבות זיהוי גורמי ואוכלוסיות הסיכון, אך מעבר לכך מסיטים את השיח לפעולות שניתן לנקוט כדי למנוע את ההעברה הבין דורית- פיתוח בראש ובראשונה מודעות לפגיעה כבסיסי להתערבות ברמה המערכתית.

ההבנה כי לטראומה יש את הכוח והיכולת לחלחל מדור לדור מסבירה השפעות בין סבים להורים לילדיהם עד כדי יצירת מסות קריטיות של השפעה במובנים של היסטוריים, תרבותיים וחברתיים. מחקרים שנערכו בנושא העברה בין דורית של טראומת השואה גילו כי מאפיינים מסוימים של הטראומה מועברת לדור השני ואף לשלישי. לב-ויזל (Lev-Wiesel, 2007) בדקה במחקר איכותני את מנגנון ההעברה הבין דורית של טראומות השואה, עקורי האיקרית והשהייה במחנה מעבר של עולי מרוקו. נמצא כי תמות, התנהגויות ורגשות המשיכו לשני דורות נוספים גם לאחר שנחוו. רגשות עצב, בושה , כעס ופחד נכחו אצל הדור השני והשלישי לפגיעה, כך גם התנהגויות מגוננות יתר על המידה המצביעות על חרדה. באום (Baum, 2013) מתייחסת לטראומות, ולשואה בפרט, כ"שריטה בתקליט" של הפרט בחברה וטוענת כי הניצולים, גופם ונפשם, נשארת בזמן עבר. לדבריה הנתק בין הזמנים ובין הגוף לנפש משמר את הפגיעה ועל מנת לאפשר ריפוי על המנגינה הכואבת להישמע. כך יכולה להיחסך מהדורות הבאים אותה תקיעות בה חיים הוריהם. היא מתארת מקרים בהם ההורה שרצה להתרחק מהחוויה שלו דרך ביצוע ריטואליים דתיים באופן חדשני ומקורי על ילדי הילדים ובכך מנע את ההעברה (2013 Baum) . דינמיקות רחבות היקף אלו מצביעות על חשיבות זיהוי סכנת ההעברה אצל הפרט ומניעתה.

מנגנונים מוחיים והעברה בין דורית

מחקרים אינטרדיסציפלינריים מנסים לעמוד את יחסי הגומלין בין הגוף, המוח ותופעות נפשיות. נראה כי שילוב זה רלוונטי במיוחד להבנת תופעת ההעברה הבין דורית אשר נמצאת על התפר הדק שבין עולמות אלו. מרכז אנה פרויד בשיתוף עם האוניברסיטה של לונדון בחן את הקשר בין טראומות התפתחותיות בילדות להשלכות על מערכת העצבים ולהתנהגות המאוחרות בבגרות, והצביע על סביבה ותורשה כאחד כסיבות להעברה בין דורית (McCory, De Brito, Viding, 2010). מחקרם מונה אזורים המושפעים מדחק במוח הנפגעים ממצבים של טראומות התפתחותיות, כמו גם את השפעותיהם של אזורים אלו על התקשרות לטווח ארוך. מחקר שנעשה בקרב בעלי חיים הראה כי פוסט טראומה הנובעת מהתעללות פגעה במערך ההורמונאלי במוח (היפוטלמוס, בלוטת ההיפופיזה והאדרנל) וכי כתוצאה מכך זוהו רמות גבוהות של קורטיזול העלולות להביא לפסיכופתולוגיות בשלבי התפתחות מאוחרים יותר כמו גם לקשיים בוויסות רגשי, כאמור, אחד מגורמי הסיכון להעברה הבין דורית של הפגיעה . החוקרים סברו כי תתכן פגיעה באמיגדלה, הקשורה בהערכת מסוכנות ובזיכרון הרגשי, אצל מבוגרים אשר ספגו התעללות בילדותם. אולם הסתבר במחקר כי האמיגדלה עצמה עמידה יותר מששיערו לטראומות התפתחותיות. מסתמן כי הפגיעה העיקרית מתרחשת באונה ה- פרונטאלית אשר אחראית על תפקודים קוגניטיביים, כישורים חברתיים, זיכרון עבודה ומודעות. נצפתה ירידה משמעתית בנפח החומר האפור באיזו זה המעידה על ירידה בתפקודו. בוטבול (Botbol, 2010) מתחקה אף הוא אחר התפר העדין שבין פסיכואנליזה לתיאוריות הנירולוגיות הקוגניטיביות. הוא טוען כי הגורם המשמעותי ביותר אשר נקשר לגוון ההתקשרות הוא תפקוד נוירוני המראה (mirror neurons). לטענתו, קיים מנגנון כפול הקושר את הגוף לתודעת איכות הקשר בין האם ותינוקה. פעם אחת עוברת האינפורמציה מתודעת האם וגופה לתינוק דרך נירוני המראה, ופעם נוספת מתקיים מעבר אינפורמציה בנוגע לטיב הקשר בזמן הזיהוי הגופני של התינוק המועבר לתודעתו. מנגנון מורכב זה של רגישות נוירו פסיכולוגית מצביע על החשיבות הרבה שבהעלאת המודעות למסרים העוברים מן ההורים לילדים, בין אם באופן גופני מעודן ובלתי מודע ובין אם בהתנהגות בוטה וגלויה.

אם כך נדמה שמערכת ההעברה הבין דורית מורכבת מרבדים שונים חלקם גנטיים, אפי גנטיים וכמובן קשורים בלמידה חיקוי והתקשרות. המודעות לסממני העברה הינה חיונית לתחילת שינוי כמו גם מעגל תומך במקרה של מקרים אשר מחזירים את ההורה למחוזות ילדותו באופן בלתי רצוני. או במילים אחרות-שהקהילה בה האדם נפגע יכולה לשמש גם כמקור לריפוי…

מזמינה אתכם  למדיטציה (בדף המדיטציות) המאפשרת החזקה עצמית "חלקי עצמי" מסוג זה באופן מיטיב ותומך. מאחלת לכולנו שנת שלום ותקשורת מיטיבה.

מקורות (סקירה חלקית)

Berzenski, S. R., Yates, T. M., & Egeland, B. (2014). A Multidimensional view of continuity in intergenerational transmission of child maltreatment. In J.E. Korbin & R.D. Krugman (eds.), Handbook of Child Maltreatment, (pp. 115-129 )

doi: 10.1007/978-94-007-7208-3_6

Dixon, L. E., Hamilton-Giachritsis, C., & Browne, K. (2008).Attributions and behaviours of parents abused as children: a mediational analysis of the intergenerational continuity of child maltreatment (Part II). Journal of Child Psychology and Psychiatry, 46(1), 58–68. doi: 10.1111/j.1469-7610.2004.00340.x

Fraiberg, S., Adelson, E., & Shapiro, V. (1980). Ghosts in the nursery: A psychoanalytic approach to the problems of impaired infant-mother relationships. In: S. Fraiberg (Ed.), Clinical studies in infant mental health (pp.164-196) New York, NY: Basic Books.

Finzi-Dottan, R., & Harel, G. (2014). Parents’ potential for child abuse: An intergenerational perspective. Journal of Family Violence, 29, 397–408. doi: 10.1007/s10896-014-9592-7

Langton, C. M., Murad, Z., & Humbert, B. (2015). Childhood sexual abuse, attachments in childhood and adulthood, and coercive sexual behaviors in community males: Main effects and a moderating function for attachment. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 1-32. doi: 10.1177/1079063215583853

Lev-Wiesel, R. (2006). Intergenerational transmission of sexual abuse Motherhood in the shadow of incest

Lev-Wiesel, R. (2007). Intergenerational transmission of trauma across three generations: A preliminary study. Qualitative Social Work, 6(1):75–94. doi:10.1177/1473325007074167

McCloskey, L. A. (2013). The intergenerational transfer of mother–daughter risk for gender based abuse. Psychodynamic Psychiatry, 4N