"דיאלוג חלקי עצמי בטיפול בטראומה מורכבת"-הרצאה במסגרת פורום טראומה מינית

במצבי טראומה, מצב עצמי ילדי מציאות נשארת כלואה במוח הרגשי. ל"מנהל" יש שיפוט ועצמה שמנצח על התזמורת, שלא לומר קקופוניה. אם חלק רגרסיבי קופץ ומנהל את הסיטואציה. ב DID  החלק הזה משתלט. יש הרבה מצבי עצמי אולם אלו הרגרסיביים, הטראומטיים, מפאת העוררות הפיזיולוגית, העצמות הרגשיות והתפיסה העצמית ותפיסת העולם, היא קיצונית ולכן מנהלת את שאר החלקים.

בסביבות טראומטיות או בלתי מתוקפות באופן קיצוני, תהליכי הגנה דיסוציאטיביים מהווים מנגנון הישרדותי לשמירה על המשכיות העצמי, אך לתהליכים אלו יש מחיר נפשי משמעותי. מאחר ומצבי עוררות רגשית וקונפליקטים תוך ובין אישים נחווים כמסוכנים לשימור המשכיות העצמי, ולכן האדם נמצא בנתק דיסוציאטיבי ממצבי עצמי שלמים Bromberg, 1998).

במקרה של טראומה מורכבת, הפיצולים בין חלקי העצמי עלולים להיות אף יותר קשים 1. בגלל מצבים דיסוציאטיביים, בהם הנפש אינה יכולה ל"עכל" את הזיכרון הקשה (זומר, 2019) 2.כתוצאה מקונפליקט בין ההפנמות השונות של מצבי עצמי קונפליקטואליים היכולים לבוא לידי ביטוי בהעברה בטיפול עצמו: ההורה הלא מתערב/ הילד.ה המוזנח, המתעלל.ת הסאדיסטיים והקרבן חסר.ת האונים, המצלי.ה אל מול הילד.ה הזכאים לנס, המפתה והמפותה (דייויס ופראולי ,1994).

ירום (2010), מגדירה את המושג "העברה באמצעות גוף המטפל", וטוענת כי המטפל המודע לגופו, יהיה קשוב לביטויים הגופניים של המטופלים,  ובו זמנית גם לאסוציאציות המתרחשות בתגובה בגופו שלו. על ידי כך, יכול המטפל המודע להרחיב את המיכל הטיפולי ולהעשיר את התהליך הטיפולי.

טיפול התייחסותי ממוקד גוף עם נפגעות תקיפה מינית בילדות עוסק אפוא בקשר הטיפולי של גוף אל גוף, כאשר המטפלת מזהה את הניתוק בגוף המטופלת, דרך חושים, תחושות ורגשות שעולים בגופה היא בטיפול. גם בן-אשר וקורן, במאמרן "גופו של המטפל בתנועה ככלי לקליטת אותות של פגיעה מוקדמת" (2002), מדגימות כיצד משמש גוף המטפלת בתנועה ככלי לקליטת אותות א-וורבאליים לחלקים הפגועים והמנותקים אותם מביאה המטופלת. חלקים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בהיבטים של המרחב התנועתי (רצון או אי רצון לשמירה על קרבה או מרחק), תנועות ספונטניות של המטפלת, או קושי לנוע מולה כמו גם מאפייני התנועה יעידו על הנעשה בנפש המטפלת אל מול המטופלת. תחושות אלו נוגעות לא פעם במקומות לא פתורים בעברה של המטפלת אליהם עליה להתייחס בטרם תוכל להכילם בדיאלוג מול המטופלת (בן-אשר וקורן, 2002). בטיפול  C-PTSDהחלו בשנים האחרונות להתייחס להדהוד הגופני ולשחזור הטראומטי בתוך התהליך של טיפול ממוקד גוף, אף כי בפועל הנושא נחקר מעט מאוד, בעיקר באספקט ההתייחסותי. זליגמן (2016) ממובילות הזרם ההתייחסותי בארץ, מתארת במאמרה את הרמזים המשמעותיים העולים בגופה מחד, ואת האלחוש והקיפאון מאידך במפגש עם מטופל הסובל מטראומה מורכבת.

אני עוברת לדון בתפקיד ״האובייקט הרע״- העברה נגדית שלילית שוויניקוט זיהה כבר ב'49 (וויניקןט, 2009) שהמטפלים לא פעם מגלמים במסגרת הטיפול בנפגעי C-PTSD,לשחזור זה תפקיד חשוב ומגלם בתוכו רמזים רבים על חלקים מופנמים מעברו של המטופל יש לו תפקיד חשוב בטיפול גם כדי שהמטופלים יצליחו לבטא רגשות ״קשים״ כמו אגרסיביות ושנאה. מהמקום הזה נשאלת השאלה איך לעבוד עם המטופלים במקומות האלו של העברות הדדיות מבלי שהמקומות האלו יהפכו למעגל חוזר ופוגעני?

דייויס  (Davies, 2004) מתייחסת למלאני קליין המתארת את הלך הרוח של מטופלים שאומרים ״אני שונאת אותך״ כשהמשמעות האמתית של המשפט הזה הוא: ״ אני שונאת שאני זקוקה לך״ או ״אני שונאת שאת אוהבת אותי״ או ״אני שונאת שאת נותנת לי מה שאני לא יכולה לתת לעצמי״. או במילים אחרות… כמה עורב יכול להיות גם אותו ה"תיקון המיוחל"