קלפים טיפוליים (השלכתיים) הנם כלי עליו יכול המטופל "להשליך" חלקים לא מודעים מנפשו, מחשבות, פנטזיות ורגשות, באופן לא מאיים על דימוי ויזואלי המרחיק את ההכרה במטען הכרוך בהם.
רוב הקלפים מבוססים על תמונה עם או ללא מילה המאפשרים פרישת אספקט של התהליך עליו מתבונן המטופל כעבר, הווה, עתיד ביחס לסוגיה מסוימת. שתי צלעות במערכת יחסים וחסמים או חזקות שלהן, קונפליקט בעל שתי צלעות ודרך של אמצע לפשר בין הצדדים ועוד…
לאחרונה פיתחתי ערכת קלפים ייחודית: "קלפי הדיאלוג הגופני ההתייחסותי". קלפים ייחודיים אלו מורכבים מ4 קבוצות מילים: רגשות- גוף- דמויות -ופעולות. למעשה מילים אלו מאפשרים נקודת מבט על זווית מסוימת של הנפש אשר מופעלת במצב בו נמצא האדם ואותו רוצה לברר.
- ערכה מודפסת מהודרת למטפלים
- מאפשרת דיאלוג בין חלקי עצמי שונים
- הבנה עמוקה של דפוסי פעולה
- מקדמת היכולת לחבר בין גוף- רגש-פעולה ודמות מופנמת
- מתאים לכל סוגי המטפלים
- אפשרות גם לעבודה עצמית
ערכה המבוססת על 4 גישות טיפוליות מרכזיות בטיפול:
פוקוסינג– חיבור בין התחושה המורגשת (Felt Sence) הכוללת בתוכה התיחסות לחוויה האנושית מאספקטים שונים
S.E-היכולת לנוע בין מקום טראומטי לנעים על מנת לבסס עוררות של מערכת העצבים גשטאלט– קיום דיאלוג בין החלקים: "השלם גדול מסך חלקיו" הגישה ההתייחסותית– הרואה את הנפש כמרובדת מחלקי עצמי שונים ואת הטיפול כמנוף לדיאלוג בין החלקים ברמה התוך ובין אישית
קונסטלציה משפחתית-שיטתו של ברט הלינגר- המבקשת ליצור דיאלוג בין דמויות שונות ממערך המשפחתי.
המושג ריבוי עצמי ( multiple self-states) הנו מושג מרכזי בתאוריה ההתיחסותית שהציע ברומברג (Bromberg) במאמרו המפורסם מ-1998. בהמשגה זו מציע ברומברג את הרעיון הבסיסי לפיו, אישיות האדם איננה מתקימת כיחידה מגובשת אחת, אלא, שעקב תהליכים דיסוציאטיבים נורמטיבים ופתולוגים כאחד, הנפש מפוצלת בתוכה למבנים אינטגרטיבים ברמות שונות, של העצמי (Bromberg, 1998). ברומברג אינו רואה את הנפש כיחידה אחידה הבנויה משכבות שונות של רמות מודעות (כפי שמציע פרויד במודל הטופוגרפי) אלא כ"מבנה" רוחבי המורכב ממצבי עצמי רבים, היוצרים אשלייה של אחדות העצמי. כך למעשה בכל אדם יש יותר מעצמי אחד, אלא מגוון של מצבי עצמי, הבאים ליידי ביטוי לסרוגין במצבים וביחסים שונים. תנועה גמישה בין מצבים אלו משמרת את אשליית האחדות באופן בריא וחיובי, אך כאשר תנועה זו נפגעת עקב שימוש במנגנונים דיסוציאטיביים פתולוגים המופעלים כדי לשמור על חווית המשכיות העצמי- מוגבלת חווית העצמי והיכולת לחוות אותו במלואו (Bromberg, 1998).
דרך חבילת קלפים ייחודית זו, מתאפשר מגע עמוק שבין חלקי עצמי המשקפים חווה, דפוס או צד בקונפליקט מן האספקט הרגשי- גופני- הפעולה שהדפוס מייצר ושוריו ההיסטוריים.
Bromberg, P. M. (1998). Standing in the spaces: Essays on clinical process, trauma, and dissociation. Mahwah, NJ, US.