לכבוד חודש הגאווה, הזדמנות לשאול את עצמינו כמה ארונות יש לנו, האם הארונות הלהטב"קים הם היחידים שקיימים מבחינת זהות/הגדרה של מיניות וזוגיות? אילו מהם גורמים לנו באמת לגאווה, עד כמה אנו מודעים אליהם- ומה הכוונה "לצאת מהארון" לגביהם?
בזמן האחרון מגיעים אלי לא מעט א. נשים המתעסקים.ות עם נושא המיניות שלהן.ם בפנים ובקשר. הרוב יודעים היכן ממוקמים מבחינה מגדרית, אך חושפים בפני עצמן.ם סוגיה שיושבת שם לא מעט זמן בקשר להתמקמות ביחסים, בעולם ובפנים.
ישנו מן צו חברתי כלפי הקהילה הלהטב"קית לצאת מארונותיהם.ן לחשוף את המאווים הכמוסים ביותר בפני העולם. הכחשתם בפני החברה הופכת יותר ויותר עם השנים ללא לגיטימית ונתונה לביקורת רבה "איך יכול להיות בנושא הזה לא מדברים?" "למה מסתירים".
אף אחד לא מצפה מבחור כמו אריה שמגיע לעבודה חדשה להציג את עצמו כ"שלום אני אריה, טיפוס דכאוני שמחפש אישה "היפרית שתרים אותי"…
לפני מספר שנים, בקשה ממני סקסולוגית מוכרת להנחות ממספר מפגשים במסגרת קורס סקסולוגיה במכון מעגלים.
בעיניי נושא המיניות הוא נושא מרתק, קשור למפגש המורכב שבין הגוף לנפש. אין לי מושג אם נטייה וזהות מינית תלויות בפרה- דיספוזיציה ביולוגית- גנטית, קרמתית- נישמתית או שמדובר בתגובה ייחודית לתרכובת ייחודית של יחסים מופנמים מהילדות, המטבעים את חותמם בגוף ובנפש. תגובה זו מייצגת לא פעם כמיהות או דחיות עמוקות כלפי ביטוי מסוים של קשר ומעצבת את המשיכה המינית ובסופו של דבר את מערכות היחסים שלנו בחיים.
השאלה איזה סוג קשר מסב לנו באמת הנאה, מה המשמעות של הנאה זו ומה באמת עושים עם זה?
כפסיכותרפיסטית ממוקדת גוף, אין לי ספק שהיציבה שלנו, היכולת שלנו להגיד כן או לא, להיות פתוחים יותר או פחות, היכולת להיות מאושרים יותר או פחות, משפיעה ומושפעת גם מההתמקמות המינית שלנו.
אלו, קשורים בעיניי בהפנמת דפוסים מוקדמים עם דמויות משמעותיות בילדות. מודל הראשוני, שקיבלנו כילדים משפיע על תפיסת העולם, תפיסת העצמי, התפיסה של מה זו אינטימיות ואהבה, מה לגיטימי ומה לא, אז איך לא תשפיע הפנמה זו על עיצוב המיניות שלנו?
בתוך מערכות יחסים אנו משחזרים לא פעם דפוסים ראשוניים אלו ולו מתוך הרגל וחיקוי : "כי ככה אבא או אמא לימדו אותי-התנהגו איתי – למדתי דרך צפייה בהם", הסמכות הראשונית המכריעה, "כי היה רגע מכונן שאותו פרשתי כקשר ונצרב בי וגם לעיתים ב"הפוך על הפוך", דווקא הרצון לתקן את מה שראינו או חווינו, מביא לשחזורים מכאיבים או לחילופין להימנעות/כמיהה ביחס לאינטימיות.
כך בדיוק טוען דר' עופר גרוזבד מחבר הספר "פנטזיית האורגזמה"- האישיות שלנו מעוצבת מינית כבר מינקות:
1. "התוכן של פנטזיית האורגזמה יכול להשתנות אולם לא אופי היחסים בין הדמויות. אלה מוחתמים בנו בתקופה קריטית בינקותנו כתוצאה מהקשר עם הורינו ואינם ניתנים עוד לשינוי.
2. היחסים בין הדמויות הנחשפים בפנטזיית האורגזמה האישית מעצבים חלק חשוב ביחסינו הרגשיים עם הסובבים אותנו לכל אורך חיינו – טביעת הנפש שלנו בזולת." (גרוזבד, 2020).
רוזנברג נותן בספר דוגמה של בחור שלא באמת זוכר שסבל מטראומה מג'ורית בילדותו המוקדמת, אך סיפר כי אביו היה מאכיל אותו קצת מעבר ממה שיכל לקבל. האב, כרוב ההורים, לעיתים היה עייף מלהחליף חיתול או לטפל בתשומת לב הראויה בבנו. בגיל מאוחר יותר התחיל אריה לפנטז איך הוא מספק את רצון בנות הזוג שלו ואף נהנה מהאופן בו הן השתמשו בגופו, "בניגוד לרצונו".
"פנטזיית האורגזמה" טוען גרוזבד, היא הרגע האינטימי ביותר, רגע החיבור הרגשי העמוק לאחר המשמעותי. התבנית המעצבת את הפנטזיה מתגבשת ברגעים מורכבים אלו ומכאן גם מכוננת את אופי היחסים.
בשנה שעברה קראתי מאמר מרתק של חוקרת מיניות וזוגיות ישראלית (אם מזהים מוזמנים לכוון אותי, כבלגניסטית מושבעת, שמחפשת מי יעשה לי סדר (: מאמר מכונן בהחלט, לצערי לא מוצאת את שמה), על פיו העולם מתחלק לשניים בזוגיות ובמיניות ולא על פי מגדר כלל, קטגוריה חדשה של "בלגניסטים" ו" עושי סדר ביחסים"… למי מאלו אתם מתחברים?
דר' דניאל כנפו, יהודייה שחיה בארה"ב, חוקרת המיניות והפסיכואנליטיקאית, מצביעה אף היא על עצמת המיניות המוקדמת של התינוק: "התינוק האנושי נדלק מכל דבר, כל דבר מעורר אותו מינית, הוא לא בררני, לתינוק לא אכפת אם אתה גבר, אישה או טרנס, אם אתה זקן או צעיר, חיה או דומם, הוא מתרגש מכל דבר. נקודת המוצא של כולנו היא מיניות פולימורפית, כמו שכינה אותה פרויד, כך אנחנו מתחילים את חיינו, ויש לזה השפעה אדירה".
רק מאוחר יותר, דרך חוקי החברה והאופן בו עוברים דרך חינוך מרסן, טוענת כנפו, המיניות שלנו מתעצבת, או יותר נכון נכנסת לתאים כולאים וקטגוריות של אסור ומותר באופן כוחני וכפוי. כוחניות זאת היא טוענת, מחלחלת לתוך הסקס עצמו ועלולה להפוך אותו מחוויה מענגת וזורמת לאלימה או מתעללת.
במילים אחרות, אני רואה בכמיהות המיניות שלנו הרבה יותר מורכבות מהתאים הלהט"בקים המוכרים, ולא נראה לי אנשים כמו אריה נוטים להסתובב ולהצהיר " אני אוהב שמשתמשים בגוף שלי כדי להגיע להנאה מינית" או כל פנטזיה אחרת לצורך העניין שמנהלת אותנו ואת טיב היחסים שנבחר לגלם.
אילו ארונות אתם מזהים? ומאיזה ארון נראה לכם שיהיה הכי קשה לצאת? ואם בכלל נכון וצריך?
אשמח לשמוע תהיות ותגובות לbeyondtrauma1@gmail.com
האיור באדיבות Dari Katzir
גרוזברד, ע. (2020) פנטזית האורגזמה- לשיפור חיי המין והיחסים הבין אישיים.
Knafo, D. and Bosco, R.
https://g.co/kgs/ckutQh (2020 )The New Sexual Landscape and Contemporary Psychoanalysis