חיבור לעצמי

כשישבתי להכין את הפוסט, שלקח לי לא מעט זמן, אמר לי אותו עצמי המונע מהסופר אגו, פוסט לא מלומד לא שווה…

אז מניחה שאכן יש כזה אחד שמורכב משכבות יותר אידיות, דחפיות, שרק רוצה לישון למשל, או שכבות של אגו שמנסות לתווך בין מה צריך ומה מותר, ומה בא לנו לעשות.

תיאוריות רבות נכתבו גם על עצמי שמתפתח, כזה שלא מודע וסימביוטי לבין עצמי קוהרנטי חברתי, שמודע לעצמו ולסביבתו, עצמי כחלק משלם חברתי. (או כזה שמתנגד לו דווקא).

ויש גם את ההבחנה בין עצמי אישי (שנבנה על סמך חוויות עבר) לעצמי גבוה כחלק מחיבור למישורים גבוהים יותר של הנשמה.

ויש המתבלבלים בין סופר אגו צדקני (מיטשל & בלאק, 2006), לעצמי גבוה וחומל (רומן, 1995).

עצמי שכלי ורגשי, עצמי גופני… (אנזייה, 2004, ירום, ,2013)

בזמן שאני חוקרת בעצמי את הנושא ומטופלת שלי באה (כמה מפתיע) ושואלות את עצמה את אותן שאלות, חשבתי שיכול להיות מעניין להעלות כאן את אותה השאלה.

לאיזה סוג של עצמי אתם מחוברים? לעצמי שהתגבש עם השנים, עצמי פסיכולוגי שמונע מסך חוויות של מקום במשפחה, תפקיד, כישרונות, היסטוריה של עם ומדינה? עצמי אוניברסאלי? עצמי רוחני?

עצמי אוניברסלי כבני אדם?

והעצמי הרוחני הזה האם יש לו מאפיינים? "אישיות" ייחוד?

וכאשר אנחנו במערכות יחסים, איזה מין עצמי מגיע לשם?

המטופלת שהייתה אצלי השבוע דיברה על חוויה של סנכרון.

אני מכירה את זה שכל הגוף חווה, מרגיש, מתרגש ורוקד עם הבריאה.

פתאום הכל נראה מדויק.

האופן בו קרני השמש האחרונות פוגשות את הים, המבנה המושלם של העלים.

וההתפעלות כשהאור עובר דרכו. טלפון של חבר שמצלצל בזמן, וחולצה על ספסל הנתינות בשכונה שבדיוק חיכיתי לה.

אבל כל היופי והסנכרון הזה שוקע, כאשר האישיות, העצמי חסר הגבולות, מנסה לתפוס מקום. אז ההתרחבות ותחושת האחדות נמחקת ואת מקומה תופסת חרדה, תחושת סכנה ולעיתים בושה אשמה ובלבול לנוכח מציאויות שונות ואפילו סוטרות (בלום, 2014)

אני באמת מאמינה שברגעים הללו, יש לנו מקום לחזור אליו (ליבליך, 2017), יונג (1989) מחזיר אותנו אל האישיות הגדולה ששורשה הוא אלוהי, ומתאר את תהליך האינדיווידואציה. בתחילת החיים מתגבש ה"אני" – תפקודי, המוציא לאור את שליחות העצמי לאחר שלב הספרציה, אם זה עבר בשלום (: בהמשך החיים מגיע החיפוש אחר ההתלכדות עם העצמי (נצר, 2004).

מקום שאנו יכולים לקרא לו קו האמצע (רושין, 1991), מקום שהרגלים מרגישות בו את האדמה ואת האפשרות להיתמך ולהרפות, מקום מחובר מלמעלה אל מה שאני מכנה "השמים". הנשימה בין השניים, נותנת שקט ורכות.

מצליחה לא פעם להרגיע את הקולות שבאים ומטלטלים. קולות מימין ומשמאל שמחזיקים בתוכם חוויות עבר, מקומות בהם נפגענו, מקומות תובעניים, מקומות שדוחפים אותנו לפעות מתוך דחף או רגש תגובתי לסיטואציית הווה קיימת, שמחזירה ומשחזרת כזו שעזבנו מזמן.

במקום מדיטציה מוקלטת החלטנו אני והודיה נטיב ללכת על כל הקופה, לתת לכם טעימה מדרך שייסדנו בשנת 2013- "חיבור לעצמי הגבוה ככלי טיפולי". הכוללת: תכנים התיאורטיים- מבט על-על חוויות רגשיות יומיומית –וכמובן- חיבור לעצמי הגבוה! ותרגול כיצד להכניסו לחדר הטיפולים.

להרשמה לסדנה מוזמנים לדף הסדנאות.

מקורות-

אנזייה, ד. (2004) אני עור, תרגום: אורית רוזן, תל אביב: תולעת ספרים.

בלום, י. (2014). 'מעקף רוחני'. פסיכולוגיה עברית. אוחזר בתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=317

ויניקוט, ד. ו. (2009). עצמי אמיתי ועצמי כוזב. תל אביב: עם עובד.

יונג, ק. ג. (1989). האני והלא מודע. (ח. איזק, מתרגם). תל אביב: דביר.

ירום, י. סיפורי גוף, (2010) . בן שמן: מודן

מיטשל, א. ס., ובלאק, ג. מ. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. (מ. ברגר, עורך, ע. פכלר, מתרגם). ישראל: תולעת ספרים.

ליבליך, מ. (2009). האדם בקצה האגו: פסיכולוגיה טרנספרסונלית מפגש בין מזרח למערב. ירושלים: כתר. פרדס חנה: רימון.

ליבליך, מ. (2017). מינדפולנס-להיות כאן ועכשיו. ירושלים: כתר.

נצר, ר. (2004). מסע אל העצמי. בן שמן: מודן.

רומן, ס. (1995). צמיחה רוחנית: להיות העצמי גבוה. (א. י. בורשטיין, & י. שוהם, מתרגמת). מרקם.

רושין, א. (1991) שמאל ימין ומה שביניהם. הוצאת א' רושין.