"העברה ארוטית"- איך לעזאזל עובדים עם זה?

לפעמים יש הרגשה שהאדמה פשוט רועדת והלבה מלמטה נחשפת.

הרגשתי את זה השבוע בכל מיני אופנים, גם טרגיים ועצובים, גם של חיוניות מתפרצת, וגם, כפי שאנו יודעים, על מטפלים שסרחו- שברו את הקוד האתי- והתבלבלו בעת מילוי תפקידם.

לא סתם הנושא מבלבל, פרוייד שהיה מעורבב עם שועי ווינה בזמנו, גם הוא חש, חווה, הבין והדחיק.

פרנצי הצביע על הבלבול בין הרצון להתקרב לבלבול שמתעורר אצל המטפלים לנוכח קרבה וחיפוש לחום שמתפרש בטעות לא פעם כמיניות. 

רק בעשורים האחרונים, מנסים תיאורטיקנים התייחסותיים (גם גופניים) לתת לנושא הטעון והמורכב הזה, למיניות שמתגלמת בחדר הטיפולים, יותר שפה ודרכה עבודה, עדיין ככלולים בתוך! הקוד האתי שעליו הדעות תמימות, לא עוברים.

השבוע היה לי העונג, ביחד עם ניר אסתרמן לפתוח פינה להעיר את הגוף – מרחב התפתחות מקצועי למטפלים, (והנה קישור לפינה) בניסיון להצמיח מדריך פנימי שיראה, יחזיק ויכיל את כל המורכבות הזו.

התחלנו עם נושא ההעברה האירוטית בחדר הטיפולים (מוזמנים להיכנס לקבוצה ולצפות בהקלטה.

בינתיים, ערכתי לטובת העניין מטקסטים שונים גישות ותקופות שונות, נקודות התייחסות לנושא ההעברה האירוטית לטובת הבנת התפתחות המושג.

התפתחות היחס להעברה נגדית ארוטית

תופעת ההעברה הנגדית זוהתה ע"י פרויד כבר בהיותו צופה מן הצד באנליזה של ברויר, אך פורסמה על ידו רשמית רק ב-1910 במאמרו "סיכויי עתידו של הטיפול הפסיכואנליטי." במאמר זה מגדיר פרויד את התופעה באופן חד משמעי כ"תגובה רגשית הנוצרת במטפל בהשפעת ההעברה המופעלת עליו מצד המטופל."

באותו מאמר מתייחס פרויד לתופעה כאל בלתי רצויה: "איננו רחוקים עוד מהנקודה בה נהיה זכאים לדרוש מכל רופא (אנליטיקאי) שיכיר בהעברה נגדית זו בתוך עצמו ויהיה חייב להתגבר עליה."

• "תצפיות על אהבת ההעברה" (1915). במאמר זה הוא מזהיר במפורש מפני התאהבותו של המטפל במטופלת כתגובה להתאהבותה בו וכותב על "הקרב שעל המטפל לנהל" כנגד כוחות פנימיים המפתים אותו להיכנע לפיתוייה של המטופלת ו"קורעים אותו מתוך ההתייחסות הטיפולית."

פרויד וממליץ למטפלים לעבור בעצמם אנליזה יסודית כדי לצמצם ולבטל במידת האפשר את הקונפליקטים התוך נפשיים של עצמם, אלה העלולים להוות נקודות תורפה שתאפשרנה את הפעלת ההעברה הנגדית כפי שהגדיר אותה ב-1910.

• נראה, אפוא, שבלי לציין זאת במפורש, הבחין פרויד בין שתי תופעות בלתי רצויות בנפשו של המטפל: האחת ביטוי לקונפליקטים בלתי פתורים לא מודעים בנפשו. תופעה זו לא כונתה ע"י Freud בשם ספציפי. השנייה נגרמת בהשפעת העברתו של המטופל. רק תופעה אחרונה זו הוגדרה על ידו "העברה נגדית."

• פרנצי, (1933) במאמרו המכונן "בלבול השפות" הדגיש את אקט ההתקרבות והחיזור בין הילד להורה ובהשאלה בין מטפל למטופל לאקט מבלבל. על ההורה לקחת אחריות על אופן ההתקרבות ולא "לפעול" את ההעברה הארוטית שבאקט.

• וויניקוט Bermann (1949) ,Winnicott (1947) (1950 (Heimann היו בין המחדשים הראשונים שקראו תיגר בגלוי ובאופן עקבי על גישתו השלילית של פרויד כלפי ההעברה הנגדית.

היימן: מערכות יחסים טיפוליות הינן מערכות יחסים בין שני בני אדם. הן אינן נבדלות ממערכות יחסים אחרות מרגשות. ההבדל הוא בשימוש שנעשה ברגשות הדדיים אלה בהנחה שאחד המשתתפים בהן מפתח רגשות כלפי משנהו, בעוד שעל השני להימנע.

המונח "הזדהות השלכתית" ( Projective identification) שנטבע באותה תקופה על ידי קליין Melanie Kleine ותלמידיה, טענה שחלקים שפוצלו מאישיותו של המטופל מצאו ביטוי בבלתי מודע של המטפל והיוו היבטים מסוימים בהעברה הנגדית. על כן המליצה להכליל היבטים אלה של ההעברה הנגדית בטיפול.

• וויניקוט היה אמביוולנטי כלפי מושג ההעברה הנגדית משתמש אף הוא באופן דו-משמעי במונח ההעברה "Hate in the Countertransference" במאמרו. הנגדית 1947 התייחס להעברה הנגדית כאל כלי טיפולי בעל ערך ואילו ב-(1960" (transference-Counter "הזהיר מפני השפעותיה השליליות על גישתו המקצועית של המטפל.

ניסיונותיה של אנני רייך (1951 (Reich, להבחין בין העברה נגדית "בריאה" לבין העברה נגדית "חולנית" לא התקבלו במילון הפסיכו-דינאמי ולא הצליחו לפתור את הבעיה.

• ניתן היה לעיתים קרובות לפתור את המשברים בהבהרה מתאימה, לעתים במהלך שעת הדרכה אחת או שתיים, בהן נסינו למיין את ההעברה הנגדית למרכיביה.

הזרם התייחסותי, הושפע מתאורטיקנים כגון מיטשל (2003) ,ארון (2006), Aron , בנג'מין (2018, Benjamin , (דייויס (2004, Davies (ואחרים, וראה את המטפל לא כלוח חלק אלא כעולם ומלואו שנוכח במלואו במפגש הטיפולי.

בהמשך לכך, מציין ארון (2006) ,כי אפשר לשבת מאחורי הספה אך לא ניתן להתחבא באמת. לפי גישה זו, מוקד החקירה האנליטית עוסק בתהליכים של המפגש בין יחסי האובייקט של השניים.

• דייויס, אנליטיקאית התייחסותית, התייחסה לרעיון ה'מיניות הפוסט אדיפלית הבוגרת' וטענה כי הוא מאתגר את ההנחה כי רגשות ארוטיים בטיפול מצביעים על כך שהמטפל מצוי בעמדת ההורה האדיפלי. דייויס אינה מתייחסת להעברה העוברת ארוטיזציה ולכן מהווה העברה אינפנטילית פתולוגית אלא למה שהיא מכנה "סוג החיות המינית שפעמים רבות מסמנת את השלב הסופי של האנליזה". שלב זה מלווה באבל של האנליטיקאי אשר צריך לשחרר את המטופל לחייו המיניים הבוגרים. היא מדגישה את חשיבות תגובתיות המטפל לחיות החדשה של המטופל.

רולף בן שחר (2013) מצביע על ההבנה בנוגע לחשיבות הגוף כגורם משפיע ומכונן ביחסים הטיפוליים ובהדרכה ולאינפורמציה הרבה העוברת דרך הגוף כרמזים לא מודעים של מפת היחסים הטיפוליים.

ההגפנה ( (embodiment , כפי שטוען טוטון (2014, Totton) , הינה למעשה ביטויו של מאטריקס היחסים. למעשה, נוצרת תנועה דיאלקטית בין חלקי עצמי שונים הן אצל המטפל.ת והן אצל המטפל.ת ברמה הפסיכו-פיזית באופן דיאלקטי, כאשר נוצר "ריקוד" משותף תוך ובין אישי בין החלקים השונים, כך, מתאפשרת החזקה של ההעברה וההעברה נגדית באופן מלא ומיטיב.

אורבך בספרה, (2003), Orbach טוענת כי הן המטפל והן המטופל.ת חווים ותופסים את עצמם בהתאמה לאובייקטים הראשוניים המופנמים. אלו, גדלים וקטנים כמו אליסה בארץ הפלאות, מגדילים ומקטינים את המציאות הנמצאת מולן הן ברמת החוויה הפיזית והן בתפיסת העצמי.

• אשרי (Asheri, 2009) טוענת כי יש להתייחס להעברה הארוטית בהתאם לשלבים שונים בהתפתחות (פרה אדיפאלי-אדיפאלי- ופוסט אדיפאלי) המעידים על הצרכים הראשוניים השונים שמבטא המטופל דרך הקשר עם המטפל.ת.

• פנקס (Pinkas, 2016) מתייחסת ל"גוף הנחלם" בהקשר של "חלקי עצמי" גופניים. במצבי טראומה ודיסוציאציה בפרט ובתפיסת העצמי המרובה בכלל, המאפיינת את הגישה ההתייחסותית. "מצבי עצמי" שונים מייצגים "פנים" שונות של הנפש המתגבשות אל מול דמויות משמעותיות כהפנמה שלהן ושל הדפוס התפישתי/התנהגותי שהתבסס מולן. תרמה לגיבוש גישה בהדרכה המשלבת אלמנטים גופניים- דינאמיים- התיחסותיים.

"מעקף רוחני"– נוגע למטפלים, מאמנים ומורים רוחניים אשר אחד האספקטים שלו הינו חוסר לקיחת אחריות על ההעברה הנגדית בחדר הטיפולים. מהצד השני, "שימוש באמונות, פרקטיקות ושפה רוחנית משמש טיעון להימנע ממגע עם רגשות כואבים, פצעים נושנים וצרכים התפתחותיים של האדם". (בלום, 2014).

בלום, '. (2014) "מעקף רוחני" אתר פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3172

דייוויס, ג"מ ופראולי, מ"ג (2013). תהליכים דיסוציאטיביים ותבניות העברה והעברה נגדית בטיפול בגישה פסיכואנליטית בנפגעות בוגרות שעברו התעללות מינית בילדות (א' רילוב, מתרגם). בתוך: ס"א מיטשל ול' ארון (עורכים), פסיכואנליזה התייחסותית (עמ' 327–367). תל אביב: תולעת ספרים.

ויניקוט, ד', ו' (2015). משחק ומציאות. תל אביב: עם עובד.

פרויד, ז. (1915). הערות על אהבת-העברה. בתוך ע. רולניק וע. ברמן (עורכים). הטיפול הפסיכואנליטי (עמ' 120-128). תל אביב: הוצאת עם עובד.

פרנצי, ש' ( 1933). בלבול השפות בין המבוגרים לילד: שפת הרוך ושפת התשוקה. בתוך: ברמן ע' (עורך) בלבול השפות בין המבוגרים לילד. ת"א, עם עובד.

רולף בן-שחר, א' (2013). אנטומיה של טיפול- פסיכותרפיה גופנית. חיפה: הוצאת פרדס.

שפרינגמן-ריבק, ר. (2007) על העברה נגדית ועל הדרכה בפסיכותראפיה. אתר פסיכולוגיה עבריתhttps://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1267

Alvarez, A. (2010). Types of sexual transference and countertransference in psychotherapeutic work with children and adolescents. Journal of Child Psychotherapy, 36(3), 211-224.‏

Asheri, S. (2009). To touch or not to touch: A relational body psychotherapy perspective .In L. Hartley (Ed.).Contemporary Body Psychotherapy: The Chiron Approach (pp. 106-120). London and N.Y: Routledge

Orbach, S. (2003). There is no such thing as a body. British Journal of Psychotherapy, 20(1), 3-15

Pinkas, S. (2016). Psychic fragments and changing bodies: Theoretical and clinical applications of bodily reverie. Body, Movement and Dance in Psychotherapy, 11(4), 206-219.

Totton, N ( 2014 ) Embodied Relating: The Ground of Psychotherapy in International Body Psychotherapy Journal The Art and Science of Somatic Praxis Volume 13, Number 2 autumn 2014 pp 88-103. ISSN 2169-4745 Printing, ISSN 2168-1279 Online Author and USABP/EABP. Reprints and permissions secretariat@eabp.org

שנצליח להחזיק את כל הקולות…

קרדיט לתמונה Nir Pele-ya